קצת עליי
במהלך 40 שנות עבודתי בתקשורת הבינלאומית עברתי מסע מרתק שהחל בקיץ 1980 מיד לאחר סיום התואר השני בטלוויזיה ותקשורת באוניברסיטת סירקיוז שבצפון מדינת ניו יורק. פרופסור ברנהיל, מוותיקי ״התעשייה״ אמר לנו בשיחת הסיכום ״מי שרוצה לעשות טלוויזיה שילך לאחת הערים המרכזיות בין ניו-יורק ללוס-אנג׳לס, וילחם שם על משרת כניסה באחת משלוש רשתות הטלוויזיה הארציות, ומי שלא...״ הוא הוסיף... ״יכול להישאר בסירקיוז ולמכור נעליים...״
ארזנו את דירת הסטודנטים בקמפוס אל תוך נגרר קטן של U-Haul ויצאנו לניו יורק!
התקבלתי לעבודה ברשת הטלוויזיה ABC News בניו יורק, כעוזר הפקה בתוכנית התחקירים היוקרתית "20/20". עבדתי לצידו של הרלדו ריברה, שהיה מבכירי העיתונאים החוקרים של הרשת. זכיתי להיות שותף לעשרות סיפורים שפיתחתי והפקתי יחד עם הצוות במשך כשלוש שנים. כיסינו סיפורים בנושאים שונים בתוך ארצות-הברית , אירופה, המזרח התיכון ומרכז אמריקה. נעצרנו על ידי המשטרה המקומית בגוואטמלה בעת כיסוי הבחירות לנשיאות, ראיינו מחבלים בבתי כלא באירופה ובישראל, היינו הראשונים לשדר סיפור על נער פלא בן 16 שפרץ למחשבי ה FBI לפני שהמציאו את המילה Hacker... טיפלנו בבעיות של וטרנים שנפגעו בשירות בווייטנאם מגז כתום [Agent Orange] שאיש לא ידע מה זה ועוד ועוד ועוד.
בערב פסח 1983 חזרנו ארצה .
חזרנו ארצה כשהוצע לי להקים ולנהל בירושלים משרד הפקה עבור רשת טלוויזיה ניו-יורקית שרצתה להפוך לרשת השידור הרביעית בארה״ב, Metromedia. הגענו מניו-יורק לירושלים כתב ואנוכי, פתחנו משרד הפקה בירושלים בבניין של סרטי קסטל של מיכה שגריר האגדי ושותפו, דן ארזי. ירושלים של שנות השמונים המוקדמות. ירושלים שהיתה אז עיר שנלחמה על אופייה במדינה שהיתה ״קרועה״ אז בין מתנגדים לתומכים במלחמת לבנון הראשונה המתמשכת. הפגנות נגד הממשלה לאחר הטבח של הפלנגות הנוצריות שפעלו בחסות ישראל במוסלמים תושבי מחנות הפליטים סברה ושאטילה. לפי דיווחי הצלב האדום נרצחו כ-אלפיים נשים גברים וילדים. לפי דיווחי צה״ל נרצחו ״רק״ כ-שמונה-מאות אזרחים. הפלשתינאים טענו ל- 3500 נרצחים.
באחת ההפגנות בירושלים נגד המשך המלחמה נרצח פעיל ״שלום עכשיו״, אמיל גרינצוויג.
מנחם בגין שהיה אז ראש הממשלה פרש מהחיים הציבורים.
והיה גם מאבק על דמותה של העיר. מלחמה בין אזרחים שרוצים לשמור על אופייה החילוני מול אלה הרוצים לכפות את האופי הדתי-חרדי על אורח החיים בעיר.
בלילות שישי נאספו אלה וגם אלה סביב בניין ברחוב אגרון שם פעל הסינמטק המקומי שהעז להקרין סרטי-קולנוע בלילות שבת. החרדים מצד אחד של הרחוב, ומהצד השני מפגינים החילונים, כשסוסי המשטרה בתווך...
לצערי הניסיון של קבוצת Metromedia להפוך לרשת טלוויזיה כשל והמשרד נסגר בסוף 1983.
התפקיד הבא השאיר אותי בירושלים; כמנהל חברת-בת של ״אולפני הרצליה״ ICTV. המשכתי להיות מעורב בהפקה של חדשות ללקוחות החברה; CNN, NBC News וסוכנות הידיעות הבינלאומית Visnews. לראשונה קשרנו קשרי עבודה עם הטלוויזיה הממלכתית של איטליה ורשת הטלוויזיה הממלכתית של יפן.
שיאה של התקופה הירושלמית היתה בסוף שנות ה 80 עם פרוץ אירועי האינתיפאדה הראשונה שפרצה בדצמבר 1987.
במהלך התקופה בירושלים קראתי יום אחד בעיתון שמחפשים מנהל לטלוויזיה הישראלית. הייתי בטוח שעם האנרגיה שלי, הידע והניסיון, אהיה מועמד ראוי לגיטימי ומוביל. כמובן שלא לקחתי בחשבון שהכל פוליטיקה. ומה שנשאר לי זה צילום דהוי בעיתון כל העיר של ירושלים לצידם של שני מתמודדים נוספים שמעולם לא פגשתי לאחר מכן.
באוקטובר 1987 החל ״ערוץ 2״ הניסיוני את שידוריו מהאולפן שלנו במגדל-העיר ברחוב קינג-ג׳ורג בירושלים כשהוא שם לעצמו מטרה להתחרות בשידורי מדורת השבט שהיה מאז 1968 ערוץ 1.
שנתיים מאוחר יותר עזבנו את ירושלים. קיבלתי הצעת עבודה לשמש כמפיק ומנהל המשרד של הרשת האמריקאית NBC News. שוב ארזנו את הבית הפעם במשאית גדולה, ועברנו להרצליה.
במהלך עבודתי ברשת האמריקאית הייתי שותף להפקה של כתבות עומק ודיווחי חדשות יומיים הן מישראל והן מעבר לים.
האירועים בישראל באותן שנים התמקדו סביב האינתיפאדה הראשונה ״אינתיפאדת האבן״ ומלחמת המפרץ בינואר 1991. ואז הגענו לוועידת מדריד, ולמפגש רשמי ראשון עם מדינות ערב. והיו גם חילופי שלטון בישראל כשיצחק רבין עולה לשלטון. מהלך שמביא לחתימת הסכמי אוסלו ב 1993.
סוף שנות ה-80 היו שנים סוערות גם בעולם. לקחתי חלק במבצעי סיקור מיוחדים של הרשת בשלהי 1989 במהלך נפילת חומות הגוש המזרח-אירופאי בצ'כוסלובקיה, רומניה וביוגוסלביה. לצד דיווחים על רעב ומלחמות אזרחים באפריקה; בקניה, סומליה ואתיופיה; על שיתופי פעולה בתחום הגרעין [על-פי מקורות זרים] בדרום אפריקה.
יחד עם צוות צילום וכתב של הרשת זכיתי בפרס ה - EMMY האמריקני על כתבת חדשות. פרס שניתן לנו על סיקור הטבח שהיה [או לא היה] בטימישווארה, רומניה, מה שתרם להפלת שלטונו של הנשיא צ׳אוצ׳סקו.
בדצמבר 1993 סיימתי את התפקיד ב- NBC ועברתי לתפקיד ניהולי בחברת התקשורת הגדולה בישראל באותן השנים, "אולפני הבירה ירושלים בע"מ JCS".
במשך 25 שנים [ 1994-2019 ] עבדתי ב-״אולפני הבירה״ בתפקידי סמנכ״ל חדשות אמצעי הפקה ושידור לצידו של גבי רוזנברג שהיה ממקימי החברה ב 1979, אותו החלפתי בתפקיד מנהל כללי מאוחר יותר.
החברה הוקמה בירושלים על מנת לתת פתרון לכתבי החוץ שמושבם היה באותן שנים בירושלים. סוג של ״מועדון חברתי״ ונקודת שידור לכתבות שהכינו. החברה החזיקה אז באולפנים ומשרדים בירושלים ובשנת 1996 התרחבה גם לתל-אביב, ואז החלה הפריחה הגדולה של ״אולפני הבירה״.
החברה הרחיבה את עיסוקה לתחומים נוספים של תקשורת, ונכנסה לתחומי עשייה חדשים עם קשת רחבה של לקוחות ישראלים כמו ״חברת החדשות של ערוץ 2״ ערוץ הספורט, ערוץ 9 ״הערוץ הישראלי בשפה הרוסית״, ערוץ 33 של הטלוויזיה הישראלית וערוץ AXN המיובא של אולפני דיסני, ״אולפני אלרום״ שם היינו שותפים להקמת מפעל התרגומים שהקיבוץ הקים ברמת הגולן. יחד עם חברת הכבלים ״הוט״ הקמנו והפקנו את מיזם ״החדשות המקומיות״ עם אולפנים מצפון לדרום שם הפקנו מידי יום מהדורת חדשות מקומית של חברת הכבלים ״הוט״ ועוד.
ועוד.
החברה שהתמקדה מיום הקמתה בשירותי הפקה ושידור לחברות טלוויזיה זרות התרחבה גם לתחום של הפקות קולנוע וטלוויזיה, שירותי פוסט-פרודקשן, תוכן לסלולרי [היינו בין ספקי תוכן ב SMS לחברת ״אורנג׳ כשקמה חברת הסלולר ב 1999].
לאורך כל השנים בחברה הן כסמנכ״ל והן כמנכ״ל הייתי אחראי באופן אישי על הסיקור של כל סיפורי החדשות הגדולים בישראל ביניהם;
אירועים סביב הסכמי אוסלו, הסכם השלום עם ירדן, רצח ראש הממשלה יצחק רבין בארבעה בנובמבר 1995, מסעות בחירות פרלמנטריות. ראשי ממשלה מתחלפים, שלושה ביקורי אפיפיור במהלך עבודתי בחברה, וכמובן מבצעים צבאים, ונסיגות כמו הנסיגה מלבנון בשנת 2000 וההתנתקות מגוש קטיף ב 2005. מבצע ״חומת מגן״ בשנת 2002, מלחמת לבנון השנייה של 2006, ושוב מבצעים צבאיים בעזה; ״עופרת יצוקה״ בשנת 2008, ״עמוד ענן״ בשנת 2012 ו-״צוק איתן״ בשנת 2014.
מאות אנשי תקשורת מכל העולם הגיעו לישראל בכדי לסקר אירועים אלה והעלו אלפי שידורים חיים ממרכזי התקשורת של JCS שכולם הוקמו, נבנו והופעלו על ידי הצוות שלי בצמוד לכל מיקום האירוע, לא פעם בשיתוף פעולה עם ה-EBU איגוד השידור האירופאי.
כמנכ״ל התבקשתי על ידי שני הדירקטוריונים [של JCS ושל ״ערוץ 10״] לקחת אחריות באופן אישי לפרויקט של אפיון, תכנון, ביצוע ותפעול של אולפן חדשות חדש בירושלים עבור הערוץ, פרויקט בתקציב של 20 מיליון ₪ ובסד של לוח זמנים קצר ומוגבל.
הפרויקט הושלם בהצלחה בתוך שלושה חודשים תוך עמידה בתקציב שהועמד לרשותי, ובאחד לספטמבר 2013 בשעה 20:00 שודרה המהדורה הראשונה מהאולפן החדש שבבית JCS שבירושלים.
.jpg)
ואז, יום אחד, כל זה נגמר. החברה נסגרה, והעובדים התפזרו איש איש לדרכו. רגע לפני ש"כביתי את האור" במשרד, ארזתי את הזיכרונות שליוו אותי לאורך השנים בקופסת קרטון. היו שם תמונות סטילס, תעודות עיתונאי בשפות ובגדלים שונים, ואפילו כמה תמונות ישנות שלי – חלקן עם שיער שחור ומתולתל, וחלקן עם פחות שיער ועם פחות שחור.
בבית הוספתי לקופסה עוד פריטים שאספתי במהלך נסיעותיי העיתונאיות: מחברות, כרטיסי ביקור, פלאגים, אוזניות, וכובע עם הכיתוב "PRESS". בין היתר, מצאתי גם דרכונים שפג תוקפם – כל אחד מהם נושא עמו זיכרונות ממסע אחר.
כן, "תליתי את הנעליים" ויצאתי לפנסיה. אחרי ארבעה עשורים מרתקים בארץ ובעולם, אני מרגיש שקיבלתי הזדמנות שנייה. שנים חלמתי למצוא פינה לשבת ולכתוב, והיום סוף סוף יש לי את ההזדמנות הזו.
ליד קופסת הזיכרונות מונחות גם חולצות מקופלות ומעומלנות, העניבות והחליפות – כמו חיילים במסדר הן מסודרות על המדף.
אבל את קוד הלבוש שלי היום אני בוחר בעצמי: טי-שירט וג'ינס.
