top of page

חג מולד ראשון בלי צ'אושסקו - יומן המהפכה

Updated: Feb 22



הרשימה פורסמה לראשונה בבלוג שלי ב - ״זמן ישראל״ בקישור הבא:


טימישוארה, 25 דצמבר 1989 בוקר חג המולד. רומניה כוסתה בשכבה עבה של שלג. קור חודר. ארץ קרועה, מדממת, ענייה ורעבה. באותו בוקר של חג הופתע העולם המערבי בשידור טלוויזיה דרמטי מבוקרשט. ניקולאי צ'אושסקו, השליט העריץ ששלט במדינה במשך 25 שנים, מהן 15 שנים כנשיא, ורעייתו אלנה נתפסו על ידי קציני צבא מורדים כשניסו להימלט במסוק מהארמון.

בבוקר חג המולד 1989 הופתע העולם המערבי בשידור טלוויזיה דרמטי מבוקרשט. צ'אושסקו, השליט העריץ ששלט במדינה 25 שנים, נתפס עם רעייתו אלנה על ידי קציני צבא מורדים כשניסו להימלט במסוק מהארמון

הם הובאו למשפט שדה, נמצאו אשמים, הודו בעבירות רבות ובהן רצח עם של למעלה משישים אלף איש, ונידונו למוות בירייה. הם הוצאו להורג בידי כיתת יורים אל מול מצלמות הטלוויזיה הרומנית. התמונות שודרו בטלוויזיה הרומנית מספר שעות לאחר מכן.

זה היה חג המולד האחרון של ניקולאי ואלנה. זה גם היה חג המולד הראשון שאזרחי רומניה יכולים היו לחגוג באופן רשמי כחג נוצרי – פעם ראשונה מאז עלה השלטון הקומוניסטי ב-1945.


Craciun Fericit Romania!


חג מולד שמח רומניה! אותו בוקר של חג מולד היה היום ה-21 שלי בפראג כמפיק בצוות ההפקה הגדול של רשת הטלוויזיה האמריקאית NBC. במשך שלושה שבועות כיסינו את ״מהפכת הקטיפה״ בצ'כוסלובקיה.

ואז הגיעו הידיעות על הוצאתו להורג של נשיא רומניה ניקולאי צ'אושסקו והסיפור עבר מפראג לבוקרשט.


אני התבקשתי לארוז ולצאת מיד לשדה התעופה של פראג, שם חיכה לי הצ'רטר, מטוס דו-מנועי קטן, שהיה אמור ״להקפיץ״ אותי לבלגרד, בירתה של יוגוסלביה. בבלגרד חיכה לי כבר צוות ישראלי של NBC שהגיע מתל-אביב, ויחד היינו אמורים להמשיך לטימישוארה, העיר השנייה בגודלה במזרח רומניה, שהייתה קרובה לגבול היוגוסלבי.


זה היה חג המולד האחרון של ניקולאי ואלנה. זה גם היה חג המולד הראשון שאזרחי רומניה יכולים היו לחגוג באופן רשמי כחג נוצרי – פעם ראשונה מאז עלה השלטון הקומוניסטי ב-1945

דייוויד, המפיק האחראי בפראג, נתן לי קצת פרטים על הסיפור שהתגלגל שם במזרח המדינה. לפי השמועות שהפיצו סוכנויות הידיעות מטימישוארה, היה טבח בימים האחרונים בעיר כתוצאה מירי של חיילים על הקרקע וממסוקים באוויר על קהל המפגינים הגדול שהתאסף בכיכר העיר וקרא להחלפת השלטון.

עכשיו כשצ'אושסקו נרצח, האם המהפכה הושלמה? האם אכן היו מאות הרוגים וגופות עטופות בסדינים מוטלות לצדי הדרך כמו שדיווחו מקורות מקומיים בעיר? ומה צופן העתיד לעיר ולמדינה? מי יתפוס את השלטון? המון שאלות והייתה רק דרך אחת לענות על כולן – לצאת לשטח. סעו, בדקו ודווחו, הייתה ההוראה מהמשרד הראשי בניו יורק.


וכך באותה מונית שהביאה אותי משדה התעופה של פראג למלון רק 21 ימים קודם לכן, נסעתי ביום חג המולד בצהריים אל שדה התעופה של פראג.

אני לא בטוח אם טלפנתי הביתה לעדכן על התזוזה, או שחיכיתי להגיע לרומניה על מנת לעדכן את נעמי אשתי במיקומי החדש. מה שבטוח היה שאת הנר השלישי של חנוכה הייתי אמור להדליק כנראה כבר בטימישוארה באותו לילה.


נשמתי עמוק, חייכתי לעצמי, ועם פרץ חדש של אדרנלין יצאתי מהמונית ונכנסתי אל תוך הטרמינל, שביום החג עמד שומם. הסתכלתי סביב וחיפשתי את איש הקשר שייקח אותי אל המטוס. אחרי כמה דקות של המתנה הגיע הטייס בעצמו, ויחד צעדנו אל עבר המסלולים, שם חנה הביצ'קראפט קינג-אייר 100 שחיכה רק לי.

עכשיו כשצ'אושסקו נרצח, האם המהפכה הושלמה? האם אכן היו מאות הרוגים וגופות עטופות בסדינים לצדי הדרך כמו שדיווחו מקומיים? מה צופן העתיד לעיר ולמדינה? הדרך היחידה לענות הייתה לצאת לשטח



הטיסה לא הייתה ארוכה, כשעה, מזג האוויר יציב והטיסה אמורה להיות שקטה, הסביר לי הטייס הגרמני. אני ושני התיקים שלי היינו הנוסעים היחידים. היה משהו משכר וממכר בטיסה הזאת, שהייתה רק הראשונה ממספר לא קטן של טיסות במטוסים קטנים מחור אחד לחור שני. אבל כאמור – זוכרים תמיד את הראשונה שלך. אז הצטלמתי ליד הפתח, מתעלם מאמונות טפלות של טייסים.


הבנתי את המשמעות של זה שרשת הטלוויזיה שכרה מטוס מיוחד רק בשביל להעביר אותי מנקודה לנקודה. ידעתי שאני חייב להצדיק את הציפיות של הבוס, או הבוסית במקרה שלי. הרגשתי איש חשוב מאד. הייתה לי כשעה של ואקום, לבד עם המחשבות, אחרי 21 ימים מלאי ריגושים ודחוסים באדרנלין. קיבלתי שעה של לבד עם עצמי לסיכום פראג ביני לבין עצמי – שעה עם עצמי to unwind, להתכונן למשימה הבאה.


ידעתי שתוך שעה ננחת בבלגרד, ואת הצוות מתל אביב הכרתי היטב, אז שמחתי סופסוף לחזור לדבר עברית עם מישהו לידי באוטו אחרי שלושה שבועות של אנגלית. הבנתי שההרפתקה שמחכה לי תהיה כנראה שונה לגמרי מזאת של פראג. מזג האוויר כבר יותר קשוח, והתנאים יהיו רחוקים מהשהות במלון חמישה כוכבים של פראג.

ואכן שעה לאחר ההמראה נחתנו בבלגרד, שם פגשתי את אריה ונתן, הצלם והמקליט. אריה קביליו ז״ל, מהוותיקים שבצלמי הטלוויזיה בארץ כבר משנות השבעים המוקדמות, ונתן מנספלד ז"ל, בחור הולנדי שגדל וחי בארץ, עבד כמנהל במה באולפני הרצליה, והיה מצטרף אלינו מפעם לפעם לצילומים בשטח כמקליט פרילנס.

הבנתי את המשמעות של זה שרשת הטלוויזיה שכרה מטוס מיוחד רק בשביל להעביר אותי מנקודה לנקודה. ידעתי שאני חייב להצדיק את הציפיות של הבוס, או הבוסית במקרה שלי

הכתב שהצטוות אלינו היה טום אספל ז"ל, שהגיע לבלגרד מקפריסין.


טום היה צלם שהפך לכתב של חדשות מתפרצות רק מאוחר יותר. ניו-זילנדי במקור, שהגיע בעקבות העבודה למזרח התיכון לאחר שנים בדרום מזרח אסיה עוד במהלך מלחמת וייטנאם. משם הוא הגיע ללבנון, זירה בה כיסה כצלם ואחר כך ככתב את המלחמה בין הנוצרים למוסלמים. שם הקים גם משפחה, וכשלבנון הפכה למסוכנת לאזרחי המערב, העתיק את מגוריו עם המשפחה אל האי השכן, קפריסין.


טום היה רפורטר עם אינסטינקטים חזקים, לצד חוש הומור מפותח. תכונה שהייתה שימושית במצבים מסובכים בשטח. עד אז פגשתי את טום רק פעם או פעמיים כשבא בשליחות הרשת לסייע בעבודה שוטפת בתל-אביב. שמחתי שהוא איתנו.


טום אספל משמאל לצידי - רומניה, דצמבר 1989


שלושתם נפטרו מוקדם מדי לצערי. אולי רק בכדי להוכיח את האמרה השגורה ״בתעשייה״ שאנשי טלוויזיה מתים בגיל צעיר – אבל עם סיפוק.







את הגבול מיוגוסלביה לרומניה חצינו קצת לפני אור אחרון ולפנינו היו עוד כ-150 ק״מ עד ליעד. זו הייתה הפעם הראשונה שלי ברומניה. שוב התרגשות, דריכות, זריקת אדרנלין ושלט גדול על שמשת המכונית NBC NEWS.


לטימישוארה הגענו כבר בחשיכה. זאת הייתה העיר השנייה בגודלה ברומניה, במערב המדינה, שם על פי דיווחי סוכנויות הידיעות וכתבים מערבים ששמעו ממקומיים אבל לא ראו בעיניהם, נמצאו עשרות אם לא מאות גופות מפוזרות ברחבי העיר. כולל כאלה שנקברו בקבר אחים גדול שאותר על פי השמועה בחצר בית החולים המקומי.

לטימישוארה הגענו כבר בחשיכה. שם, עפ"י דיווחי כתבים ששמעו ממקומיים, נמצאו עשרות או מאות גופות מפוזרות ברחבי העיר או נקברו בקבר אחים בחצר ביה"ח מקומי

הכיכר המרכזית הייתה חשוכה עם מעט מאד אור מסביב. התגודדויות, קריאות בעד ונגד. צעירים שרו את מה שמישהו דובר אנגלית ביניהם הסביר לנו כהמנון הרומני הישן, זה שלפני עליית הקומוניסטים. הם הניפו דגלי רומניה שסמל הכוכב האדום הרוסי במרכזו נגזר – סימן למחאה. זה בהחלט הצטלם יפה לאור הפנס הקבוע על ראש המצלמה.

כומר מקומי שזיהה אותנו כצוות טלוויזיה אמריקאי, ניגש אלינו וביקש שנלך בעקבותיו. הלכנו אחריו. הוא הבטיח לספר לנו את סיפור המהפכה האמיתי לגרסתו, כאן בטימישוארה, סיפור שהחל עשרה ימים קודם לכן וסופו באותו יום, בחג המולד. הכומר ניסה לשכנע אותנו שהכל היה בכלל רק מעשה של קונספירציה קומוניסטית, של קומוניסטים אחרים שביקשו להחליף את צ'אושסקו בגנרל קומוניסטי אחר.

ממנו שמענו בפעם הראשונה על הטבח שהיה (או לא היה) בעיר רק כמה ימים קודם לכן. הוא חזר על סיפור הגופות בחצר בית החולים שמאחורי הכנסייה. הכומר ניסה אבל לא הצליח להסביר מי היו ההרוגים ואם באמת היו כאלה, ושמענו ממנו על הסוכנים החשאיים שהעלימו את הגופות.

הכומר דיבר עדיין בחשד ובחשש גדול מפני הסקוריטטה, המשטרה החשאית הרומנית הידועה לשמצה, חגורת הביטחון של הרודן הרומני המת. משטרה שהמוניטין שלה ריחף באוויר והטיל מורא גדול על הנוכחים.

הכומר דיבר עדיין בחשד ובחשש גדול מפני הסקוריטטה, המשטרה החשאית הרומנית הידועה לשמצה, חגורת הביטחון של הרודן הרומני המת. משטרה שהמוניטין שלה ריחף באוויר והטיל מורא גדול על הנוכחים

הכומר הפציר בנו שנצטרף אליו לסיור בשטח שמאחורי בית החולים, אבל רק עם אור ראשון. לדבריו, בחשיכה ששררה במקום היה מסוכן להסתובב בשטח, ועל אחת כמה וכמה להדליק פנס תאורה לצילום. בואו בבוקר", הוא ביקש, אז תוכלו לצלם את הגופות שחלקן עדיין קבורות בבורות מאחורי הבניין.

הבטחנו לחזור למחרת בבוקר עם אור ראשון.

ספוילר – למרות שמאד השתדלנו למצוא את הגופות – לא ראינו עדויות לטבח שנטען כי התבצע רק כמה ימים קודם לכן בעיר.

ובינתיים חיפשנו מלון ללילה. מישהו בכנסייה המליץ על מלון בעיירה סמוכה, אראד. נכנסנו למכונית השכורה איתה חצינו את הגבול מיוגוסלביה רק כמה שעות קודם לכן. ובקור העז של סוף דצמבר, לאור נורות צבעוניות בחלונות ועצי אשוח קטנים, עשינו את דרכנו לאראד ללילה ראשון ברומניה.

ארץ רעבה, קפואה, קרועה, שכאילו נכנסה לשוק כשנודע שצ'אושסקו החזיר את נשמתו לאלוהיו. אנשים שפחדו להביט לעובר אורח בעיניים מחשש פן מבטם יסגיר אותם לשלטונות, חששו כעת מצ'אושסקו החדש של מחר בבוקר. נר רביעי של חנוכה. חג מולד שמח רומניה.

טימישוארה, חורף 1991 (צילום: חנני רפופורט)

נ.ב.

היה קשה לשכנע את המשרד הראשי של הרשת בניו-יורק שיקצו לנו יותר מדקה ו-45 שניות לכתבה על טימישוארה, הם חשבו שמקום שלוקח 20 שניות רק לאיית את השם נכון ואיש לו שמע עליו קודם, לא יעניין את הצופים בארצות הברית.

ארץ רעבה, קפואה, קרועה, שנכנסה לשוק כשנודע שצ'אושסקו הוצא להורג, אנשים שפחדו להביט לעובר אורח בעיניים מחשש פן מבטם יסגיר אותם לשלטונות, חששו כעת מצ'אושסקו החדש של מחר בבוקר

ולמרות זאת, הכתבה שהכנו ושידרנו למחרת בצהריים על הטבח שלא מצאנו לו סימנים בטימישוארה, על השאלה ששאלנו האם באמת אפשר לחגוג את הדמוקרטיה ברומניה לאחר הסתלקותו של העריץ השנוא ורעייתו, ובעבור ההישג של להיות הראשונים להביא עדויות וצילומים מהשטח ולא מגורם שלישי שאת אמינותו לא ניתן לבסס – עבור כל אלה קיבלנו הצוות ואני את פרס האמי האמריקאי על כיסוי סיפור חדשותי לשנת 1989.



הידיעה על פרס האמי

Commentaires

Noté 0 étoile sur 5.
Pas encore de note

Ajouter une note
bottom of page