העשרים ושבעה בינואר הוא תמיד יום מיוחד אצלנו במשפחה
· ההורים שלנו נישאו בתאריך הזה; ב 27 בינואר
· אחותנו, טלי, נולדה ב 27 בינואר
· ואבא שלנו, עזריה, נפטר ב 27 בינואר
אבא נולד בתל-אביב במאי 1924. זאת היתה שנת המאה שלו לו היה איתנו. ומאה שלמה זאת הזדמנות הולמת להיזכר ולהזכיר לדור הצעיר... מי היה אבא, סבא וסבא רבא.
אבא נולד בתל אביב ב - 13.5.1924 בן להוריו, יוכבד ואליהו, חלוצים, שעלו מרוסיה בעליה השלישית בין השנים 1919-1922. אח בכור ללאה [צוקרמן] אחותו.
בשנת 1939 בהיותו בן 15 תלמיד כיתה יוד ״גמנסיה ריאלית בלפור״ בתל-אביב כתב כבר תסכיתים לנוער שבוצעו על ידי תלמידי כיתתו ושודרו ברדיו המנדטורי.
1940 - למד במחזור הראשון בסטודיו למשחק של צבי פרידלנד בהבימה, איתו במחזור למדו בתיה לנצט, יצחק שילה, נחום בוכמן, עדה טל ואחרים. בין המורים בסטודיו היו פניה לוביץ, שלמה ברטונוב ואחרים מזיקני תיאטרון הבימה.
1942 - התגייס לצבא הבריטי לגדוד השני של הבריגדה היהודית והוצב במצריים.
1946 - שוחרר מהצבא הבריטי ועלה לירושלים מתוך כוונה ללמוד באוניברסיטה העברית אלא שהשעה היתה ערב מלחמה ולכן זנח את הרעיון והצטרף להגנה . במסגרת ״ההגנה״ שימש כקריין ב"קול המגן", הרדיו החשאי של ההגנה, וכתב כתבות לעיתון ״המגן״, עיתונו של הארגון.
כשפרצה המלחמה הצטרף ככתב צבאי לחטיבת הראל של הפלמ״ח וליווה את לוחמי החטיבה בקרבות מלחמת העצמאות לשחרור ירושלים הנצורה. דיווחיו פורסמו בזמן המלחמה בכל העיתונים בחתימתו ר. עזריה.
את תעודת העיתונאי ״כתב צבאי״ שמספרה היה 001 הוא קיבל ממויש פרלמן דובר צה"ל הראשון במלחמת העצמאות, מנהל לשכת העיתונות הממשלתית, ראש שירותי המודיעין (ההסברה) במשרד ראש הממשלה וראש שירות השידור "קול ישראל".
בשנת 1949 יצא לארצות הברית כחבר משלחת שנשלחה לכבוד יום העצמאות הראשון של מדינת ישראל. המשלחת נסעה בשליחות ״המגבית היהודית המאוחדת״ UJA, במטרה לאסוף תרומות מיהודי ארצות-הברית לבניין הארץ.
במקביל באותן שנים שלאחר המלחמה שיחק על במות התאטרון; ״הבימה״ ו ״האוהל״.
בשנת 1950 כשקמה תחנת השידור הצבאית, ״גלי-צה״ל״, בבית ספר ברמת-גן, אבא החל לשדר בתחנה תוכנית שבועית בשם "המחנה רוקד". התוכנית הביאה רדיו בפורמט חדש, תוכנית מוזיקה כבקשתך. חיילים וחיילות התקשרו לתקליטיה בתחנה, וביקשו להאזין לשיר.
בתחנת השידור הצבאית פגש בין מדפי התקליטייה את רות זקהיים אותה נשא לאשה שנתיים מאוחר יותר. רות זקהיים, לימים רפופורט, היתה אז שחקנית בתיאטרון המטאטא, ובוגרת להקת הכרמל, הלהקה הצבאית של חטיבת כרמלי.
בעשרים ושבעה בינואר, 1952, בחיפה, אבא נשא את אמא לאשה
בשנת 1952 התחיל לכתוב בעיתון ״מעריב״ במשרה מלאה ככתב תרבות ומבקר קולנוע.
בשנת 1958 – שנת העשור לישראל, יצא כמלווה ומנחה לסיור עם קבוצה של אמנים ישראלים צעירים ומבטיחים למסע מחוף אל חוף בארה"ב. האומנים נבחרו על-ידי אד סוליבן כוכב טלוויזיה אמריקאי להופיע בתוכנית מיוחדת שלו לציון העשור הראשון למדינת ישראל. התוכנית “The Ed Sullivan Show” שודרה מידי שבוע בפריים-טיים ברשת CBS מחוף אל חוף.
בין חברי המשלחת שזכו אז להכרה בינלאומית היו הכנר הצעיר יצחק פרלמן (אז ילד בן 12) שלמרות מחלת הפוליו שתקפה אותו בילדותו הפך ברבות השנים לאחד מגדולי הכנרים בעולם. הצמד רן ונעמה; נחמה הנדל ורן אלירן, הפסנתרנים אלכסנדר תמיר וברכה עדן. אלברט אלמוזנינו ״אמן הצלליות״ והרכב של 12 רקדנים חברי להקת הריקודים הייצוגית של ישראל, להקת כרמון.
לאחר ההופעה ברשת הטלוויזיה CBS בניו יורק, יצאה ״שיירת האומנים״ במסע מניו-יורק אל עבר החוף המערבי של ארצות-הברית, תוך שהאמנים מופיעים ואבא נושא נאום לפני כל הופעה בפני הקהל היהודי החם, עשרות הופעות ברחבי ארצות-הברית. מסע שארך ששה חודשים.
בסוף שנות החמישים הצטרף ל ״קול-ישראל״ כעורך ומגיש במחלקת הבידור. מנהלת המחלקה היתה דרורה בן אב״י, ועמיתיו היו יוסף "פפו" אריה, אפרים וייל, עופרה סמואל ורבקה מיכאלי.
בין התוכניות הבולטות שרשומות על שמו בין אם כעורך ובין אם כמגיש היו:
״בידור 60״, ״האדם השלישי״, ״בילוי נעים״. בתוכניות אלו, ששודרו בשידור חי, הופיעו מיטב כוכבי הבידור והזמר העברי באותן השנים.
אבא שנודע בקולו המיוחד וכשכזה היה קריין מוערך שקולו נשמע כמעט בכל טקס ממלכתי ציבורי כבר מאמצע שנות החמישים.
● קולו היה פס הקול שליווה את ״יומני גבע״ שהיו הקדימון בבתי הקולנוע בתקופה של טרום-הטלוויזיה בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים.
● הוא הנחה את טקסי פתיחת "משחקי המכביה", את טקס חנוכת בניין הכנסת, מצעדי יום העצמאות, ומאות טקסים אחרים שאת מרביתם עשה בהתנדבות; לחיל הים, צנחנים, גולני ושריון.
● קריין יצירות במספר קונצרטים של התזמורת הפילהרמונית עם מיטב המנצחים והסולנים.
תרגם מחזות:
● הדגן הוא ירוק – בתיאטרון האוהל
● אבודים בין כוכבים
● שוכני המערות
תירגם שירה:
● "שירת היערות" למוזיקה של שוסטקוביץ'
● "בחזרה ליופי" של לאונרד ברנשטיין
כתב ותירגם שירים ופזמונים:
בין היתר כתב את כל התוכנית ללהקת פיקוד הגדנ"ע בשנת 1957 (משה טימור היה אחד מחברי הלהקה) והופיע במספר הצגות בתיאטרונים מסחריים.
כשהוחלט להקים טלוויזיה בישראל – בשלהי שנת 1967, עזריה הוזמן להצטרף לצוות ההקמה שבראשו עמד פרופסור אליהוא כ״ץ. במסגרת שידורי הניסיון שהחלו לאחר מלחמת ששת-הימים, עזריה הגיש תוכנית תרבות שבועית, "קלעים".
בשנת 1970 לקח חופשה מרשות השידור, הושאל למחלקת העלייה של הסוכנות היהודית, ויצא עם משפחתו לעיר ניו יורק, כשליח עליה לאזור Up State New York לתקופה של שלוש שנים.
בקיץ 1973 עם סיום השליחות חזרה המשפחה ארצה. מלחמת יום הכיפורים פרצה חודשים בודדים לאחר מכן. אבא שלנו נקרא שוב אל הדגל, ויחד עם אמא ויעל הבת הצעירה, חזר לניו יורק לשרת כקונסול לעיתונות והסברה (ודובר המשלחת לאו"ם לזמן מה). המשימה היתה ליצור רשת של קשרים עם אנשי תקשורת בניו-יורק, בירת אמצעי התקשורת בעולם; ברדיו, בעיתונות ובטלוויזיה, על מנת להסביר את המצב אליו נקלעה ישראל עם פרוץ המלחמה בששה באוקטובר 1973.
ועזריה כמו עזריה שלא עושה חצי עבודה, טווה שם רשת של קשרי עבודה וחברות עם הטובים שבאנשי התקשורת של שנות השבעים, הרלדו ריברה, וולטר קרונקייט, ברברה וולטרס, מייקל אוניל, לס קריסטל, גייב פרסמן, ביל טייטום, עיתונאים ושדרני רדיו וטלוויזיה, כולם אנשים ונשים מהשורה הראשונה בתעשייה.
את תפקיד קונסול העיתונות עשה בהצלחה רבה עד קיץ 1977 שאז שבה המשפחה לישראל.
תפקידים נוספים שעזריה עשה מאז:
● ניהל את מחלקת ההסברה של המרכזים הרפואיים הדסה בירושלים.
● שימש כעוזר לראש עיריית רמת גן ישראל פלד
● דובר של ארגון בני ציון בניו יורק ולאחר מכן הנציג שלהם בארץ.
אבא הלך לעולמו ב 27 בינואר 1997
זוכרים ומתגעגעים;
אמא שלנו רותי, ואחיותי טלי ליפקין-שחק ויעל רפופורט-חן
שבעה נכדים; רוני זלינגר, דנה רפופורט-אטיאס, ערן אביגל, נעה רפופורט-פרושאור, יובל ליפקין-שחק, גיל ליפקין-שחק, ודניאל עזריה חן.
וששה נינים.
